נושא שלא מספיק מדובר: אמהות ופסיכדליה

מרגיש לי שזה נושא רגיש, יש המון שיפוטיות סביב אמהות שמחליטות לצאת למסעות, המון חוסר וודאות סביב הנקה הריון וכו, וגם המון חשש מהצד של האמא עצמה. 

אז בא לי לספר קצת על החוויה שלי. זה קצת ארוך אז bear with me. 

במשך שנתיים וחצי עשיתי טיפולי פוריות. בזמן הקורונה, שלא היה ניתן לעבור טיפולים, יצא לי הפסקה נהדרת בתהליך ויצא לי לעשות המון פסיכדלים ( בזמן הניסיונות לא לקחתי כי רציתי לעשות הכל כדי להגדיל את ההצלחה להיקלט, שזה בכלל נושא אחר אבל לא אכנס לזה) 

לפני ההפסקה, היתה לי הפלה טבעית שריסקה אותי נפשית. באותה תקופה היינו נוסעים למדבר עם חברים פעם ב לעשות אמדי, ואני החלטתי באותו ערב להעביר את עצמי טיפול. לפני קראתי מלא חומרים על איך התהליך ובניתי לעצמי מן ״טקס״ עם כתיבה, ריקוד, ציור, ונשימות. לקחתי כמות נכבדת מאוד, וצללתי לעומקים. בזכות המסע הזה הצלחתי לשחרר המון חסמים, הגעתי להבנה שהחיים שלי מופלאים כמו שהם ואם יהיה לי ילדים או לו החיים שלי ממש מלאים וטובים. זאת היתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי בסדר אם זה שאולי אני לא אהיה אמא ולא אעבור הריון (שכל כך כל כך רציתי). הרגשתי שלמה עם עצמי,  וזה גרם לי להאמין בתוך תוכי שבאמת מה שצריך לקרות יקרה וכך או כך אני אהיה מרוצה. 

לאחר הטריפ הזה, אמרתי לבן זוגי שאני מוכנה לעשות עוד סבב אחד של טיפולים, ומה שיצא אני מרוצה. זאת היתה הפעם הראשונה שהחלטתי להחזיר שני עוברים (הבן זוג שלי בכלל לא יכל להיות איתי בבית חולים ברגע הזה בגלל הקורונה, אז החלטנו את זה בשיחת טלפון שניה לפני ההחזרה). הגענו למסקנה שסיכוי גבוהה יותר שאחד יקלט, ואם ייצא שניים או אפס, גם סבבה. 

באתי לטיפול הזה בלי ציפיות. באמת. זה היה הפעם  הראשונה מאז שהתחלנו את הטיפולים שבאמת באתי ״נקייה״. הרגשתי שמשהו בתוכי השתנה, מן רוגע כזה ושלווה פנימית, באמת הרגשתי שכל תוצאה תהיה מקובלת עליי. 

כמה ימים אחרי ההחזרה חבורה של חברים החלטנו לעשות פטריות, לא יודעת להסביר למה, אבל הרגשתי שזה דבר שיתמוך בי (אני לא מדברת כאן משום מקום של ידע או המלצה, זה פשוט מה ש*אני* הרגשתי.) אז לקחתי ממש ממש קצת, ובאמת התפילה שלי והכוונה שלי היתה שהמדיסין תלווה אותי ותתמוך בי במסע. כבר אז שם בשקיעה מול הים ביפו שהיתה פלא קסום, הרגשתי שמשהו מתרחש בפנים. ידעתי שהיקום לטובתי. אין לי דרך להסביר את זה בצורה מדעית, אבל זה מה שהרגשתי. 

כמה ימים אחרי זה, הייתי צריכה ללכת לעשות בדיקות דם לראות אם אכן משהו קורה, אבל פחדתי וגם משהו בי אמר שמשהו נקלט. אז שבוע אחרי שהלכנו לרופא לעשות אולטראסאונד, אכן נקלט!  לא אחד, אלה שני העוברים! 

אני לא זוכרת כמה ימים אחרי זה, אבל היינו אמורים ללכת לטקס סן פדרו של חבר. סיפרתי לו שאני ממש בתחילת ההריון, הוא ממש לא רצה לקחת אחריות ואמר לי לא לבוא, אבל אמרתי לו שאני מרגישה שאני צריכה לבוא, שאין לי בעיה לא לשתות אבל אני צריכה להיות בתדר ובאנרגיה של התפילה ושל המעגל. הרגשתי שהתמיכה שם היתה חלק מהמסע שלי להורת. 

וכך באמת היה.  הרגשתי איך כולנו מלווים את החלקקים האלה שגדלים בתוכי ומזמינים אותם להפוך להיות בני אדם. נוצר שם איזה קסם בתוכי וכן, אני יודעת שזה נשמע היפי והכל, אבל ככה הרגשתי ובא לי לשתף ;) 

היה לי הריון מדהים שאין דברים כאלה. הרגשתי שאני בטריפ כל ההיריון. לאורך כל ההריון הייתי סביב המון אנשים על פסיכדליה, (היתה תקופה שעברנו כמה חברים לצפון בזמן הקורונה, ועשינו בעיקר פסיכדלים). החזקתי מרחבים עצם היותי בהריון ויצא לי ולבן זוג לחוות חוויות לגמרי פסיכדליות (חיבור שלו לבנות שהיו בבטן, משהו פסיכי אם מישהו ירצה אני אספר 🤣). 

קצת אחרי שילדתי החלטתי לעשות טריפ פטריות בסלון של הבית בזמן שהבנות ישנו. סוג של אינטגרציה לחוויה הפסיכדלית שנקראת לידה 😅. כמובן ששאבתי חלב לפני, ובזכות זה שיש לי בן זוג תומך, הצלחתי לעבור מסע ששינה לי את החיים ואת הדרך של ההורות שלי. 

בטריפ הזה חוויתי את הלידה שוב. 

רק שהפעם מהצד של הבנות. 

הרגשתי שאני עוברת את הלידה כמו תינוק שרק נכנס לעולם. להיות ״חדשה״ לחוויה הזאת שנקראת חיים. פתאום ״הבנתי״ מה זה להיוולד. לדעת כלום, להיות בפליאה. וזה שינה לי את כל הגישה…אני מספרת על הטריפ הזה הרבה. 

אבל מה שהדהים אותי עוד יותר זה מה שכתבתי ביומן אחרי הטריפ וקראתי לא מזמן. 

באותו לילה בסוף הטריפ, יצאתי עם הכלבה שלנו לטיול, היה אמצע הלילה ביפו.. בחיים לא חששתי או פחדתי לצאת לבד באמצע הלילה בצפון יפו, אבל באותו ערב קרו כל מני דברים מוזרים ומחשידים. הרגשתי חשופה ולא בטוחה ברחוב. חזרתי מההליכה מפוחדת ומבוהלת, כל מה שרציתי לעשות זה לשכב עם המשפחה החדשה שלי במיטה ואמרתי לעצמי שאני תמיד יגן על הבנות שלי מפני כל רע. 

אבל אז נכנסה לי עוד מחשבה- אני לא אוכל להבטיח דבר כזה לעולם. כי אני לא תמיד אהיה. ולכן התפקיד שלי כאמא זה לתת לבנות שלי את הכלים והביטחון להתמודד עם כל סיטואציה - נעימה או לא- בעצמן. 

להעצים אותן, לתת להן ביטחון וללמד אותן להגן על עצמן. ובעצם הדבר הזה- המחשבה הזאת, נטמעה לי בגוף מאז וככה אני אמא עד היום. 

8 חודשים לאחר מכן יצאנו לחיי נוודות. ב4 שנים האחרונות מכרנו את כל הרכוש שלנו בארץ וגרנו בוואן בארה״ב, שיפצנו אוטובוס שהפך לבית על גלגלים, עברנו לבית off grid בתוך היער, ולאורך כל הזמן הזה, אני ממשיכה לעסוק בפסיכדליה, גם לתהליכים עמוקים עם עצמי, לפעמים שאני יוצאת לטיולים עם הבנות, וכמובן גם שבא לי להשתחרר ולחזור להיות ילדה בעצמי במסיבות ואירועים עם חברים ;)

היום אני עוסקת בנשימות ריברסינג שמבחינתי זה כלי פסיכדלי ללא פסיכדליה שאני מאמינה בו כדרך חיים. 

אם הפוסט הזה נתן לך השראה או גרם לך להרגיש איזה תזוזה בפנים, מוזמנת לפנות אליי, ואם תרצי שנעבור יחד תהליך רוחני בליווי שלי, אני אשמח ללוות אתך.