יצירת עוגן בצד השני של הצער

זה מצחיק, כי כשכתבתי על תהליך ההפריות שלנו לא באתי ממקום של עצבות או ממקום של רצון שאנשים ירגישו רע כלפיי. באמת, רק רציתי לשתף. קיבלתי כמה תגובות יפות. זה גם פתח דלת לאנשים לשתף איתי את המכשול שלהם להביא ילדים לעולם, להקפיא ביציות בגלל גילן, או אפילו לתהות מתי ימצאו מערכת יחסים.

אז הבנתי שכל אחד חווה

כפי שאתם יודעים, אורי ואני עובדים במשרה מלאה. אורי מתכנתת בסטארט-אפ ישראלי מצליח, ואני מנהלת עסק משלי וגם מובילה את צוות השיווק בחברת מזון חדשה. מצד שני, אורי ואני אוהבים את אורח החיים הנינוח (יום אחד אנחנו מתכננים לטייל בעולם בדרך הזו) - גלישה בסלייק לחוף הים בזמן שקיעות, קרקס עם משפחת מידבורן שלנו, סירק דו שלפי, וטיולים לפסטיבלים בחו"ל ובישראל - כל אלה ממלאים את סופי השבוע שלנו כל השנה.

מה שהציל אותי ושמר עליי שפויה בתקופות הקשות הללו של זריקות הורמונים, התקפי זעם, שקיעה בדיכאון וביקורים מתמשכים בבית חולים, היו הזיכרונות שאני יוצרת עם בן זוגי ועם הקהילה שלנו על בסיס יומי. פורקן, אם תרצו, ששומרת על איזון בין כאב להכרת תודה, בין המכשול שלי לחיי היומיום שלי. לא עובר שבוע בלי שאני מבלה לפחות שקיעה אחת במתחם הקהילתי שלנו בבית הצל, או בבית המפגשים של מחנה השלפי שלנו שבו אנחנו מתאמנים בגלישה אווירית. במהלך הסגר לא יכולתי לצאת החוצה ולעשות את הדברים שאני הכי אוהבת, אבל מיותר לציין שהחודשיים האחרונים היו כנראה החודשיים הטובים ביותר בשנים האחרונות שלי. יתר על כן, תקופת הסגר הזו גרמה לי להתבונן פנימה ולראות איזה חיים יפים אורי ואני יצרנו. זה מטורף לומר כי אני יודעת שיש כל כך הרבה אנשים שסובלים עכשיו - ממות של בן משפחה, אובדן עבודה, עבודה עמוסה בחזית, ג'אגלינג בין ילדים בבית לקריירה, או פשוט כאלה שחוששים לעתידם.

אני בהחלט מרגיש ברכה.

אורי ואני לא בבעיות כלכליות, שנינו שמרנו על עבודות שאנחנו מסוגלים לעשות כי שתיהן נחשבות חיוניות (ההבדל היחיד הוא ששנינו עבדנו מהבית, ואני ביליתי כמה ימים בדרכים). אנחנו גרים במרחק 5 דקות הליכה מהחוף, כנראה באזור הקסום ביותר בתל אביב. יש לנו שני כלבים שאנחנו לוקחים איתם לטיולים ארוכים ביפו העתיקה ההיסטורית או ברחובות השקטים של שוק הפשפשים. והכי חשוב, הגג המדהים שלנו סיפק לנו זיכרונות אינסופיים, גם כזוג וגם עם חברים שונים שבאו לבלות לילה בגן העדן הקטן שלנו. יש לנו חצובה שעשתה חברתנו צ'יני שאני תולה עליה את בגדי המשי שלי, חבל סלקל על פני דשא מלאכותי באורך 5 מטרים שנמתח לאורך הגג המרופד בפרחים וקקטוסים, פינת מדיטציה קטנה עם

לא עברתי מחזורים רציפים של הפריה חוץ גופית (IVF) כי התהליך, למרבה הצער, נעצר בגלל הקורונה. התהליך הזה כבר היה מכשול גדול, עכשיו הוא פשוט הפך למכשול גדול יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שזה רק מכשול

כשדברים מתחילים להיפתח שוב וקצב החיים עולה, אני מזכירה לעצמי שהקסם שיצרנו בחודשיים האחרונים הוא בעצם רק מבט תמציתי על החיים שכבר חיינו לפני כל זה - לפעמים פשוט קשה לראות את זה כי המכשול שעומד בפנינו עומד בדרכנו. אני רוצה לשמר את הרגעים המיוחדים ולהמשיך ליצור חוויות חדשות וצחוק גם בתקופות הקשות והמכשולים שעולים בדרכנו.