אברא כדברא- שאת יוצרת מציאות- טקס קקאו עם לאור

בתחילת יוני, כשהייתי עוד בישראל עם הבנות, כבר ידעתי שאנחנו חוזרים לסנטה קרוז – אבל עדיין לא היה לנו בית. בדיוק אז נינה, חברה שפגשתי בשיעור תנועה ובעלת אחד הנכסים הקסומים ביותר שראיתי, שלחה לי הודעה: הבית המרכזי התפנה, ושאלה אם אנחנו עדיין מחפשים מקום. מיד שלחתי את אורי לראות. כמה שעות אחר כך הוא שלח לי סרטון של דק ענק המשקיף על היער והאוקיינוס, וכתב: “זה מושלם לכל מה שאת רוצה לעשות.”

עוד לפני שראיתי בעצמי, עניתי לו: “יאללה, נלך על זה.” אבל הסכמתי רק לחוזה חצי שנתי – שנה שלמה הפחידה אותי, עם התוכנית שיום אחד אחזור הביתה לישראל.

כמה ימים אחרי שחתמנו, לאור כתבה לי: “מותק, כמה רחוק את מלוס אנג’לס?” בלי לחשוב עניתי: “שש שעות ברכב או שעה בטיסה, אבל ברור שאם את מגיעה ל-LA אין מצב שאת לא מגיעה גם לסנטה קרוז.” בחצי השנה האחרונה טיפחתי את הקשר הזה, סיפרתי לה שאני תמיד משמיעה את השירים שלה במעגלי הנשים שלי, ושזה חלום עבורי להביא אותה לקהילה שלנו.

ב־1 ביולי נכנסנו לבית. פחות משבועיים אחר כך עברתי תאונה לא פשוטה, שנעצרתי בגללה כמעט לגמרי. נאלצתי לנוח. אף פעם לא חשבתי לבטל את הטקס, אבל הספקות והפחדים עלו – זו הייתה הפעם הראשונה שאירגנתי משהו כזה גדול, במקום חדש, והרעיון שאעשה את זה לבד, בלי החברות הקרובות שתומכות בי, היה מפחיד. אבל אז קרה הקסם האמיתי – הקהילה. אנשים הגיעו, תמכו, עטפו, וזו הייתה מתנה עצומה.

כשדמיינתי לראשונה את המפגשים על הדק הזה, ראיתי את לאור יושבת איתנו בטקס. חלמתי שהמוזיקה שלה, שמלווה את המעגלים שלי מדי חודש, תנגן גם כאן, תחת כיפת השמיים.

ואמש – החלום התממש. תחת מולד הירח של חודש אלול, ישבנו, התפללנו ורקדנו יחד – ויצרנו קסם טהור.

אלול הוא חודש עוצמתי במיוחד – החודש האחרון בשנה העברית, רגע לפני ראש השנה. זהו זמן של חשבון נפש, חזרה פנימה וחיבור מחדש לעצמנו ולא-לוהות. שמו נחשב ראשי תיבות של “אני לדודי ודודי לי” (שיר השירים ו, ג) – ביטוי לאהבה הדדית בין האדם לבורא.

המסורת מספרת שבחודש אלול “המלך בשדה”. כלומר: הקדוש ברוך הוא נגיש לכל אחד, פוגש אותנו בדיוק איפה שאנחנו נמצאים, בלי מחיצות או טקסים גדולים. זהו חודש של קִרבה ואינטימיות עם הנשגב. כמה סמלי הוא, שדווקא בשדה – על פסגת ההר, בין האדמה לשמים – התכנסנו במעגל לקראת הזמן המקודש הזה.

גם השמיים הצטרפו אלינו: עננים בצורת מלאכים ריחפו מעלינו, קרני אור ירדו ברכות. וברגע שבו לאור שרה “Look at the stars, look how they shine on you”, כוכב נופל ענק חצה את השמיים באיטיות, כך שכל שישים המשתתפים זכו לראותו.

מאוחר יותר, כשעדי התפללה ש*“כל הברואים יכירו שלום”*, ינשוף עצום חלף ממש מעל ראשינו, קרוב כל כך שיכולנו לראות את צבעי נוצותיו ועיניו בוהקות לאור הירח.

בתוך כל זה – מוקפת בפנים חדשות ומוכרות, עם הבנות שלי, אמא שלי ואורי לצידי – הרגשתי הצפה של תודה. חזון קטן שזרקתי פעם לאוויר הפך למציאות חיה. הלב שלי התפוצץ מאהבה.

יש כל כך הרבה פרטים שלא חשבתי עליהם כשדמיינתי את זה לראשונה. למזלי, הייתי מוקפת באנשים מופלאים שתמכו והאמינו, ועזרו לי לשאת את החלום הזה עד שהוא קרם עור וגידים. אתמול בלילה למדתי שוב את מה שאני יודעת בלב:כשאנחנו יוצרים יחד, כשאנחנו עושים מתוך אהבה – הקסם מתרחש. ✨